מחקר
זה מביא ממצאים אמפיריים אודות הניידות הבין-דורית בישראל. בחלקו הראשון המחקר
משווה את מידת הניידות בישראל לזו שבמדינות אחרות ובחלקו השני מובאים דפוסי שונות
של הניידות הבין-דורית בחברה הישראלית. להשוואה הבינלאומית מובאים אומדים של גמישות
השכר הבין-דורית (Intergenerational Earning Elasticity – IGE) ובהם אומד של 0.318 לגמישות
השכר בין אבות ובנים אשר מעיד על כך שעלייה של אחוז בהכנסות מעבודה של אבות מתואמת
עם עלייה של כשליש אחוז בהכנסות מעבודה של בניהם. בעבודה מובאים
ממצאים הנוגעים לשני המגדרים וכן תיאור ודיון לגבי הצורה הפונקציונאלית של הקשר הבין-דורי
בהכנסות. לטובת חקירת ההבדלים בין קבוצות באוכלוסייה מובאים אומדים לקשר הבין-דורי
בדירוגי (Rank) השכר אשר מראים שעלייה של אחוזון שכר בקרב הורים מתואמת עם עליה
של כרבע אחוזון שכר בקרב ילדיהם. המחקר מתאר הבדלים במידת הניידות לפי השתייכות לקבוצות
הראשיות בחברה – חרדים, ערבים ויהודים לא חרדים – ולפי מגדר, מוצא, מספר הדורות
בארץ, מקום מגורים ואיכות בתי הספר. ממצא מרכזי הוא שהשונות הרבה ביותר בניידות מתקיימת
בין הקבוצות הראשיות בחברה: בחברה העברית מידת הניידות נמוכה משמעותית מזו שבחברה
היהודית-חילונית וכך גם גובה ההכנסות מעבודה, ובחברה החרדית נמצא הקשר החלש ביותר
בין מצבה הכלכלי של משפחה וההכנסות העתידיות מעבודה של ילדיהן שהינו נמוך משמעותית
בהשוואה לחברה היהודית-חילונית והערבית.